במע'1 תמ'3 אחשוורוש נראה כבעל פותה שוושתי בוגדת בו עם רבים והוא אינו מבחין במה שקורה סביבו. במקרא אין עובדה כזו מצויינת. השביתה של ושתי וזרש(מע'1 תמ'4)אינה קיימת אלא רק כאופציה פוטנציאלית במקרא(אסתר א' י"ז).באסתר ה' ב'-ג' מצויין כי אכן אסתר הגיעה ללא שהתבקשה או יידעה את אחשוורוש אך כל השתלשלות המהלך כפי שתוארה באור קומי על ידי אלתרמן לא קיימת .דמותו של עזגד אינה קיימת במקרא אך המחזאי הוסיף אותה כדי ליצור מימד רומנטי-דרמטי שחסר לו במגילה-מימד שקרוב לתרבות קהלו אך חסר במקורות או נחשב לא יאות לכתובים הקדושים. בגתן ותרש הם דמויות שוליות במגילה(אסתר ב' כ"א) ואלתרמן הרחיב והרחיב במשך הופעתם על הבמה כדי שתמונת ההכנה לרצח ומפגש בהלול ושפרתי במזימה ייראה כקטע מתוך מערבון שקורה בברמסבאה ויש בו אלמנטים של אלימות, מין וחלופי דברים שנונים(מע'2 תמ'1).אקט כתיבתי זה מהווה מעין פתיחה של חור שחור אליו המגילה אינה מתייחסת, אקט שנובע כמו כל גישתו של אלתרמן לעיבוד התאטרלי מהרצון הכמעט רנסנסי להעמיד את האדם מעל ללאוםדת או מסורת גם אם האדם הוא פושע, מלך, סוחר, מלכה, חוקר, ליצן או מתנקש.
סיכום.
כבר מראשית ההצגה נראה כי הצופה מוזמן להכנס לעולם תאטרלי מובהק. גם היות המחזה מוסיקלי(שבירת ריאליזם בהגדרה),גם העיסוק הקומי במסמך דתי הסטורי, גם התפאורה האגדתית וגם הם פאבולה שסובבת מסע בזמן ודמויות מתקופות שונות בהסטוריה מביאים את הקהל להבנה מהירה של התאטרליות בטקסט. אמנם אלתרמן רושם, כאמור את הוראות הבמה שלו יותר כסופרמשורר מאשר כמחזאי אך אין ספק כי כמות השיחים בין הדמויות, לבושם והמיזנסצנות הלקוחות מעולם דמיוני מזרחיתנכ"י מרכיבים יחד מחזה שנועד להיות מוצג ואיכותו אמורה להפגע באם ייקרא בלבד.
"אסתר המלכה" הנו מחזה שמנסה לשלוח ידו במגוון נושאים גדול על ידי מגוון גדול עוד יותר של מתודות וגישות וכל אלו מהזווית ההופכית של הומור וסאטירה. ייתכן שהתעלמות המבקרים, האקדמיה והעיתונות המקצועית ממחזה זה החל מ1966 עד היום מבוססת על ראיית השאיפה הזו לגיוון כסמן לבינוניות אך עם זאת לדעתי יש לזהות במחזה זה נסיון חשוב לקשר בין זמניו של העם היהודי בגישות מפוכחות ומלאות השראה. האם התבשיל קדח בקדרה-אולי, אך תבשיל שכזה ללא ספק ראוי לתשומת לב ממשיכי דרכו של אלתרמן בקרב האומנים שרואים עצמם כחייבים להביע עמדה בשם ודרך אומנותם.
סיכום.
כבר מראשית ההצגה נראה כי הצופה מוזמן להכנס לעולם תאטרלי מובהק. גם היות המחזה מוסיקלי(שבירת ריאליזם בהגדרה),גם העיסוק הקומי במסמך דתי הסטורי, גם התפאורה האגדתית וגם הם פאבולה שסובבת מסע בזמן ודמויות מתקופות שונות בהסטוריה מביאים את הקהל להבנה מהירה של התאטרליות בטקסט. אמנם אלתרמן רושם, כאמור את הוראות הבמה שלו יותר כסופרמשורר מאשר כמחזאי אך אין ספק כי כמות השיחים בין הדמויות, לבושם והמיזנסצנות הלקוחות מעולם דמיוני מזרחיתנכ"י מרכיבים יחד מחזה שנועד להיות מוצג ואיכותו אמורה להפגע באם ייקרא בלבד.
"אסתר המלכה" הנו מחזה שמנסה לשלוח ידו במגוון נושאים גדול על ידי מגוון גדול עוד יותר של מתודות וגישות וכל אלו מהזווית ההופכית של הומור וסאטירה. ייתכן שהתעלמות המבקרים, האקדמיה והעיתונות המקצועית ממחזה זה החל מ1966 עד היום מבוססת על ראיית השאיפה הזו לגיוון כסמן לבינוניות אך עם זאת לדעתי יש לזהות במחזה זה נסיון חשוב לקשר בין זמניו של העם היהודי בגישות מפוכחות ומלאות השראה. האם התבשיל קדח בקדרה-אולי, אך תבשיל שכזה ללא ספק ראוי לתשומת לב ממשיכי דרכו של אלתרמן בקרב האומנים שרואים עצמם כחייבים להביע עמדה בשם ודרך אומנותם.
